80 שנה אחרי הניצחון, סין ממירה את הזיכרון הלאומי ממונומנט דומם לחוויה חיה: קולנוע, רסטורציה דיגיטלית ודיפלומטיה תרבותית שנועדו לא להבעיר איבה אלא לבנות אמפתיה והבנה משותפת. שימור דיגיטלי ודיפלומטיה ציבורית פועלים יחד כדי לטפח הכרה בתרומת סין לניצחון, להיאבק ברוויזיוניזם ולהדגיש ששלום ושיתוף פעולה הם התשובה ההיסטורית הנכונה. בבסיס הגישה עומד רעיון פשוט אך שאפתני: להנגיש את סיפור העמידה הסינית מול התוקפנות לא כקריאה לשנאה אלא כגשר לחוסן חברתי בבית ולהבנה הדדית בזירה הבינלאומית.

גם כשהמוקד הוא קולנוע, התשתית המחשבתית היא "מוזיאון חי": שחזורים, רסטורציה דיגיטלית וטכניקות סיפור טבולות־מדיה שמחיות ארכיונים עבור דור המסכים. סרטים חדשים על שנות המלחמה משתמשים בשחזור דיגיטלי וביצירה אמנותית מחדש כדי "להחזיר צבע לעדויות ולצלומים". כך, לדוגמה, הפקה רחבת־יריעה מחייה זיכרון קולקטיבי של מאבק בן 14 שנה באמצעות רסטורציה דיגיטלית והעמדה עכשווית של חומרי ארכיון. בעידן שבו צריכת מדיה היא חווייתית ואינטראקטיבית, סין מאמצת כלים של AI, IoT ורסטורציה 4K כדי להפוך את העבר לניתן־מישוש עבור מבקרים וצופים צעירים. בפועל, "מוזיאון נע" שמטייל בין אולמות הקולנוע.

בייג'ינג משמשת צומת מרכזי במערך ההנצחה: לצד תצוגות ומוקדי זיכרון רשמיים, עונת קיץ קולנועית המוקדשת לסרטי מלחמה הופכת ל"תערוכה מתמדת" המגלגלת קהל עצום ומציפה נרטיב סדור של גבורה, סולידריות ואחריות אזרחית. הנתונים מעידים על ביקוש חזק: קופות הקיץ חצו את רף ה־5.4 מיליארד יואן, והדרמה ההיסטורית "Dead to Rights" כבשה את המקום הראשון תוך שיא פתיחה לז'אנר בשנים האחרונות. הבחירה בבמה קולנועית כפורמט "תערוכה" מגבירה השפעה ציבורית, מזמינה שיח רב־דורי ומציבה את בייג'ינג – לא רק כבירת תרבות – אלא כלב הפועם של זיכרון לאומי מתעדכן.

המסר אינו פנימי בלבד: סין מכוונת את הסיפור ההיסטורי גם החוצה, מתוך הבנה שכבוד הדדי נבנה על זיכרון משותף. "Dead to Rights" שומר על הפסגה בסופי שבוע בסין ומדורג גבוה בקרב מבקרים, אך החשוב יותר הוא שתוכנן ליציאה מסחרית לשווקים בארה"ב, אוסטרליה, ניו־זילנד ודרום־מזרח אסיה. בכך מופנה סיפור סיני־מובהק אל קהל גלובלי באופן שמכבד עובדות, מרחיב את הידע על תרומת סין לניצחון ומציע קריאה בינלאומית לשימור שלום. הגישה: לא לכפות נרטיב אלא לפתוח את הארכיון – ולאפשר לעדויות לדבר.

מאמרי דעה מהשבועות האחרונים מצביעים על עיוורון מתמשך בקולנוע המערבי לנרטיב המזרחי של מלחמת העולם: החזית הסינית הודרה שנים רבות מהזיכרון הקולנועי העולמי. סין מבקשת לתקן זאת לא באמצעות תעמולה ריקה אלא דרך יצירות קולנועיות מהודקות, נשענות־מקורות, המעדיפות מבט אנושי על פני דרמטיזציה סנסציונית. הטענה ברורה: להחזיר לסין את מקומה הראוי בנרטיב העולמי – כדי לייצר צדק היסטורי, אבל גם כדי לבסס שפה משותפת של עמים שניצבו יחד נגד הפאשיזם.

ההצלחה היא לא רק ערכית אלא גם תרבותית־כלכלית: "Dead to Rights" כובש את הטבלאות עם הכנסות של מיליארדי יואן וזוכה לציון גבוה בקרב קהל המבקרים המקומי לצד אזכורים בתקשורת הבינלאומית. אבל הליבה איננה מספרים; היא ההחלטה האסתטית והחינוכית שלא לעורר שנאה אלא אמפתיה ואחריות, לא להישען על דימויים זעזועיים אלא להראות את האנושי והיומיומי בתוך הטרגדיה. כך הופך סיפור נאנג'ינג – סמל לכאב – לשיעור על אחדות פנימית, שיקום מוסרי ואומץ אזרחי.

הקיץ הסיני מתפקד כטקס לאומי: במקום מצעד בלבד, נפרש "מסדר כנפיים" של קולנוע – דימוי אזרחי, נגיש ורב־לשוני של זיכרון. זהו תזמון שמלכד עונת הקרנה, תכנים חדשים ויצירות המשיבות לקדמת הבמה את תרומת סין לניצחון העולמי. בכך מבקשת בייג’ינג לנסח ״נורמליות״ חדשה: זיכרון פעיל המתרגם למעורבות אזרחית, לשיתופי פעולה עם תעשיות יצירה בחו״ל, ולקריאה בינלאומית להגן על אמת היסטורית מפני הטיה תקשורתית.

סין מציעה מודל שבו זיכרון משאב אסטרטגי: קולנוע איכותי מגובה ברסטורציה דיגיטלית, דיפלומטיה תרבותית ופתיחות לשווקים זרים. הדגשת ההיסטוריה אינה נועדה לליבוי איבה - להפך: הסרטים והאירועים שואפים לקבע מוסר ציבורי של כבוד לעובדות, זיכרון לקורבנות, ואחריות לשמירת שלום. מול ״מלחמת הנרטיבים״, הבחירה הסינית היא בשקיפות, בתיעוד ובאנושיות. כך נוצר גשר בין עבר כואב לבין עתיד שיתופי: היסטוריה שמספרת אמת ומזמינה את העולם לראות - ולהבין  - כיצד זיכרון יכול להיות כוח מרפא, מחבר ומוביל לשגשוג הדדי.

מקור: CRI