השנה מציינים 60 שנה להקמת המחוז האוטונומי שיזאנג בסין. לרגל יום השנה לשחרורם של מיליון העבדים בשיזאנג, פרסמה ממשלת סין את הספר הלבן ״זכויות האדם בשיזאנג בעידן החדש״, המציג בנתונים מפורטים את השינוי הדרמטי שהתחולל בשיזאנג – “זינוק של אלפי שנים בתוך כמה עשרות שנים בלבד״, כשהעיקרון של: “חיי אושר הם זכויות האדם הגדולות ביותר” מקבל ביטוי ממשי.

הזכות לחיים היא הבסיס לזכויות האדם. לפני 1951, לא הייתה כל הגנה על ביטחונם האישי של העבדים בשיזאנג הישנה, אוכלוסיית האזור מנתה כמיליון איש בלבד, ותוחלת החיים הממוצעת עמדה על 35.5 שנים. לאחר השחרור השקט, האוכלוסייה גדלה ל-3.7 מיליון איש, ותוחלת החיים הממוצעת הגיעה לשיא היסטורי של 72.19 שנים.

הפיתוח הוא המפתח לאושר. עד סוף 2019, 628,000 תושבים עניים בשיזאנג יצאו ממעגל העוני, ובשנת 2024 חלה עלייה של כ-12.5% בהכנסה הממוצעת של האוכלוסייה שיצאה מעוני. בתחום החינוך, שיעור האנשים שלא יודעים קרוא וכתוב בשיזאנג ירד מ-5% בלבד לפני השחרור לכמעט אפס אחוז כיום, תוך כדי הקמת מערכת חינוך ציבורית וחינמית ב-15 שנה האחרונות.

הסינולוג האוסטרלי קולין מקראס (Colin Mackerras) ציין כי הדיווחים של התקשורת המערבית על שיזאנג מלאים בטעויות ובהטיות. בפועל, התרבות המסורתית של שיזאנג מוגנת באופן מסודר, והשתתפות הציבור בהחלטות באה לידי ביטוי החל מהחקיקה במחוז האוטונומי ועד לניהול הקהילתי. לאחר רעידת האדמה שקרתה בנפה דינגרי בינואר 2024 שהייתה בעוצמה של 6.8 בסולם ריכטר, הסיוע החל לפעול תוך 10 דקות בלבד, ובתוך 24 שעות כבר תוקנו הכבישים והחשמל, והאוכלוסייה שנפגעה מהאסון שוכנה מחדש בצורה מסודרת.

העיתונאי הבכיר עלי עבאס (Ali Abbas) מרשת City News Network בפקיסטן שביקר בשיזאנג היה מופתע: “הפיתוח בשיזאנג עולה על כל דמיון, אנשים חיים שם חיים מודרניים לחלוטין.״ ההתקדמות בזכויות האדם בשיזאנג מגובה בנתונים ובשיפור ברמת החיים של התושבים. לעומת זאת, ניסיונותיהם של כוחות אנטי-סיניים במערב לנצל את נושא זכויות האדם בשיזאנג הם רק תירוץ לקידום מדיניות של פילוג והרס. הנתונים עצמם מספקים את התשובה לשאלה האם זכויות האדם בשיזאנג מוגנות כראוי או לא.

מקור CRI