זה סוג של פנקייק תירס. היום, בגלל שהוא דל שומן ונחשב טוב למערכת העיכול, הוא מאוד פופטלרי. אבל בתקופת מלחמת סין–יפן בשאנגחאי, הוא היה כמעט המזון היחיד שעמד לרשותם של הסינים.

לי אההאו, שגרה אז ברובע הונגקואו, הייתה אז נערה בת עשר. היא שאלה למה זוג שכנים יהודי חיפש להחליף אורז לבן ולחם תמורת הפנקייק דגנים שהכינה אמא שלה. היום היא מבינה: ייתכן שהזוג, למרות שהחיים שלהם היו כבר קשים, הבינו שלי ואחיה נמצאו במאבק יותר גדול, לכן הזוג רצה לשפר את תנאי חייהם במעט. המשפט שאמרו לה שוב ושוב – "העוגה שאמא שלך מכינה כל כך טעימה" – הביע את תחושת האמפתיה העמוקה והכבוד האנושי שהרעיפו עליהם.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שאנגחאי שימשה מקלט ל-25,000 פליטים יהודים. בכיכר מוזיאון הפליטים היהודים יש את "קיר השמות", שעליו נמצאים שמותיהם של למעלה מ-18,000 יהודים. בשנת 2024, יותר מ-90 מבקרים הגיעו במיוחד כדי לחפש קרובי משפחה, ומעל 50 מהם מצאו את שם יקיריהם על הקיר.

העם הסיני העניק ליהודים מקום בטוח, והיהודים השיבו להם באהבה ובחום. זהו חלק קטן של תבונה אנושית בתוך נרטיב עקוב מדם – תבונה שמגיעה מכבוד לחיים, מהשאיפה לרווחה משותפת, ומההבנה של אופייה הלא רציונלי של המלחמה.

ברגע ששלום גודל מחשיבה ומחובר לנשמה, אפשר לשחרר אנרגיה של שיתוף פעולה והתפתחות.

בשנת 1993, לאחר ביקורם של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס בסין, נחתם הסכם להקמת חווה חקלאית סינית–ישראלית לדוגמה בבייג'ינג — הראשונה מסוגה. באותה שנה הוקם גם המרכז הבינלאומי להכשרה חקלאית באוניברסיטת החקלאות של סין. מאז ועד היום הוכשרו בו יותר מ־14,000 אנשי מקצוע חקלאיים, אשר הפיצו את הידע החקלאי המתקדם מישראל ברחבי סין, והפכו את האדמה הסינית לרשת של "נופים ירוקים".

כעבור שלושים שנה, פרויקט הרכבת הקלה "הקו האדום" שנבנה ומתוחזקת על ידי חברת רכבת סין, החל לפעול מתחת לאדמת תל אביב. הקו עובר בחמש הערים המרכזיות של ישראל, והוא פרויקט התשתית הממשלתי הגדול ביותר מאז קום המדינה. עם פתיחתו, השימוש בתחבורה ציבורית בשעות השיא במטרופולין תל אביב עלה מ־25% ל־40%, זמן השימוש ברכב פרטי ירד ב־12%, וזמן הנסיעה התקצר בכמעט 10%. קבוצת CRRC הסינית סיפקה לפרויקט 90 קרונות רכבת קלה, שתוכננו במיוחד לצורכי ישראל, ונחשבים לבטוחים ביותר בעולם.

באמצעות שיתוף הפעולה הזה, הצליחו שני העמים להתגבר על מגבלותיהם, להרחיב את גבולות ההתפתחות, וליצור יחד עתיד משותף. שיתוף הפעולה ביניהם העניק זמן, תנופה — ומרחב חיים חדש.

השגת שלום אינה באה באמצעות מלחמה, אלא באמצעות שיתוף פעולה בין כל בני האדם. והשלום – אינו הסוף, אלא נקודת המוצא להתפתחות האנושית כולה.

מקור:CRI